ארנולד צווייג

ארנולד צווייג
Arnold Zweig
	ארנולד צווייג על בול מזרח-גרמני
לידה	10 בנובמבר 1887; גלוגוב, הרייך הגרמני
פטירה	26 בנובמבר 1968 (בגיל 81); ברלין המזרחית, גרמניה המזרחית
מדינה	גרמניה המזרחית
מקום קבורה	בית הקברות דורותיאנשטאדט
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933)
שפות היצירה	גרמנית
יצירות בולטות	הריב על הסמל גרישה
בן או בת זוג	Beatrice Zweig
פרסים והוקרה	פרס קלייסט (1915); הפרס הלאומי של מזרח גרמניה; מדליית קרל פון אוסייצקי; פרס לנין לשלום ;
חתימה

ארנולד צְוַויְיג (בגרמנית: Arnold Zweig;‏ 10 בנובמבר 1887 – 26 בנובמבר 1968) היה סופר יהודי-גרמני.

קורות חיים

צווייג נולד בעיר גלוגאו (Glogau; כיום Głogów) שבשלזיה, בשטח שהיה אז חלק מגרמניה וכיום הוא חלק מפולין. את לימודיו התיכוניים עשה בעיר קטוביץ. הוא למד היסטוריה, פילוסופיה וספרות במספר אוניברסיטאות, בערים ברסלאו, מינכן, ברלין ועוד. בתקופה זו הושפע מן הפילוסופיה של ניטשה.

ארנולד צווייג נטה לסוציאליזם ולציונות^[1]^[2], ובהיותו פטריוט גרמני התנדב לשירות בצבא הגרמני הקיסרי במלחמת העולם הראשונה. הוא השתתף בלחימה בצרפת, בהונגריה ובסרביה. בשנת 1917 הוצב במחלקת העיתונות של מפקדת הפיקוד העליון, ה"אובר אוסט" בקובנה. שם נתקל לראשונה ביהודים ממזרח אירופה. חוויות המלחמה הפכה אותו לפציפיסט ונתנה לו חומר גלם לכמה וכמה ספרים.

עם תום המלחמה השתקע בבוואריה, לחוף אגם שטרנברג, ועסק בכתיבת מאמרים ומחזות והביע את עמדותיו כלפי היהדות. הוא התיידד עם ליון פויכטוונגר ועם זיגמונד פרויד. בעקבות פוטש של היטלר במרתף הבירה ב-1923 עזב את בוואריה ועבר לברלין. באפריל 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הוצא צווייג מאגודת הסופרים הגרמנים^[3]. במאי 1933 ספריו נשרפו במסגרת שריפת הספרים בגרמניה הנאצית^[4]. בתחילת 1934 החרימו השלטונות הנאצים את רכושו בגרמניה^[5] והוציאו נגדו צו מעצר^[6]. צווייג עלה לארץ ישראל, התיישב בחיפה, והצטרף ככותב ועורך לעיתון בשפה הגרמנית בשם "האוריינט" (Orient) שמייסדו והעורך הראשי היה וולפגנג יורגראו. כן היה פעיל בעניינים ציבוריים והיה חבר בוועד להקמת בית הבימה^[7].

ב-1948, בעקבות הזמנה רשמית מהשלטונות הקומוניסטיים, עבר לאזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה, שהפך מאוחר יותר לגרמניה המזרחית, שם הוא פיתח קריירה כסופר מפורסם וחביב המשטר, ואף היה חבר הפרלמנט. בין השנים 1950–1953 כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות של מזרח גרמניה. בשנת 1958 היה בין מקבלי פרס לנין לשלום. ב-1962 פרש מפעילות ציבורית עקב בריאות לקויה, וב-1968 נפטר במזרח ברלין. הוא נטמן בבית הקברות דורותיאנשטאדט בברלין.

מספריו

1911 משפחת קלופפר - רומן על סופר יהודי גרמני החי בארץ ישראל.
1912 אביגיל ונבל - מחזה על נושא תנ"כי.
1913 Claudia קלאודיה - נובלה.
1915 Ritualmord in Ungarn עלילת הדם בהונגריה מחזה (טרגדיה) שזכה לגרסה נוספת מאת צווייג ב-1918 בשם שליחותו של סמאל ועוסק במשפט Tisza Eszlar טיסה-אסלאר (הפרשה מתוארת בעלילת דם).
1920 פני יהדות מזרח אירופה.
1925 לסינג, קלייסט, ביכנר (מסה).
1926 ראי הקיסר הגדול - תורגם והופיע בעברית בהוצאת זב"מ.
1926 Caliban oder Politik und Leidenschaft קאליבאן.
1927 Der Streit um den Sergeanten Grischa הריב של הסמל גרישה - תורגם והופיע בעברית בהוצאת זב"מ. נמכר בגרמניה במעל 300,000 עותקים^[8]
1928 יהודים על הבמה הגרמנית.
1929 מוצא העתיד.
1931 Junge Frau von 1914 אישה צעירה משנת 1914.
1932 De Vriendt kehrt heim דה פרינדט חוזר הביתה - רומן העוסק בחייו והירצחו של יעקב ישראל דה האן.
1934 Bilanz der deutschen Judenheit מאזן היהדות הגרמנית.
1935 Erziehung vor Verdun חינוך לפני ורדן.
1937 Einsetzung eines Königs
1938 ימים ששקעו.
1947 Das Beil von Wandsbek הגרזן של ונדסבק - רומן המתאר את עליית הנאצים ואדישות/אכזריות הגרמנים כלפי היהודים, תורגם והופיע בעברית בהוצאת זב"מ.
1954 Die Feuerpause הפסקת אש.
1957 Die Zeit ist reif הזמן בשל.

ספריו בעברית

הקרדום של ואנדסבק, תרגם מכתב יד אביגדור המאירי, מרחביה, 1943.
- הגרזן של ונדסבק, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, תל אביב, 1985.
דה וריאנט שב הביתה, תרגם והוסיף הערות צבי ארגון, אחרית דבר מאת שלמה נקדימון, דביר, תל אביב, תשנ"א 1991.
ראי הקיסר הגדול, תרגמה עדנה קורנפלד, תרמיל, משרד הביטחון, תשל"ז 1977.
הריב על אודות הסרג’נט גרישא, תרגם דב קמחי, מצפה, תל אביב, 1930.
- הריב על הסמל גרישה, תרגם צבי ארד, זמורה ביתן, תל אביב, תשמ"ו 1986.

לקריאה נוספת

ז'קלין רוז, "ההתנגדות האחרונה":, על ההתכתבות בין זיגמונד פרויד, ערב גלותו מווינה, לארנולד צווייג, הגולה בחיפה", מטעם, 9, 2007.
מוניקה צמקה, "חייו ויצירותיו של הסופר ארנולד צווייג בראי יהדותו", ברית עברית עולמית, 1998.
רבקה גורפיין-אוכמני, "בשולי חליפת המכתבים בין זיגמונד פרויד לארנולד צווייג", מאזנים, ל', תש"ל-1970. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
וולף אירו, עמוס דולב, קרסטין מלכה-זינטר, (עורכים סדרת "טקסטים למען העתיד", סדרה להגות גרמנית בת זמננו), "זיגמונד פרויד - ארנולד צווייג : חליפת מכתבים 1939-1927", הקדמה : תום שגב, תרגמה מגרמנית : נועה קול, הוצאת רסלינג, 2016.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנולד צווייג בוויקישיתוף

ארנולד צווייג, הרצל הקודם, דבר, 3 ביולי 1934
אלעד יעקובוביץ', הוא זוכר את המורה לספרות שמואלי, באתר הארץ, 20 במאי 2011
חדוה בן ישראל, תגובה, צווייג ומאגנס, באתר הארץ, 27 במאי 2011
אבנר שפירא, מה כתב פרויד לאב הרוחני של הישראלים בברלין, באתר הארץ, 8 בפברואר 2016
משה צוקרמן, גרמניה, ציונות וקומוניזם: מכתבי פרויד וארנולד צווייג, באתר הארץ, 30 ביוני 2016
ארנולד צווייג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי ארנולד צווייג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ארנולד צווייג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ארנולד צויג (1887-1968), דף שער בספרייה הלאומית
ארנולד צווייג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארנולד צווייג, באתר AllMovie (באנגלית)
ארנולד צווייג, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ארנולד צווייג, באתר MusicBrainz (באנגלית)

הערות שוליים

^ עיתון ציוני חדש, הצפירה, 9 בפברואר 1921
^ ארנולד צוייג על השקפותיו, דבר, 10 בדצמבר 1933
^ ביהדות הגרמנית, דבר, 21 באפריל 1933
^ ספרים לשריפה בברלין, דבר, 3 במאי 1933
^ החרמת רכושם של הסופרים היהודים בגרמניה, דואר היום, 4 בפברואר 1934
^ פקודות מאסר, דבר, 16 בפברואר 1934
^ במפעל בית הבימה, דבר, 22 במאי 1935
^ מה קוראים בגרמניה, דואר היום, 14 בפברואר 1930

[1] עיתון ציוני חדש, הצפירה, 9 בפברואר 1921

[2] ארנולד צוייג על השקפותיו, דבר, 10 בדצמבר 1933

[3] ביהדות הגרמנית, דבר, 21 באפריל 1933

[4] ספרים לשריפה בברלין, דבר, 3 במאי 1933

[5] החרמת רכושם של הסופרים היהודים בגרמניה, דואר היום, 4 בפברואר 1934

[6] פקודות מאסר, דבר, 16 בפברואר 1934

[7] במפעל בית הבימה, דבר, 22 במאי 1935

[8] מה קוראים בגרמניה, דואר היום, 14 בפברואר 1930

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]